שירה בציבור בתקופת קורונה

קורונה והופעות שירה בציבור

פתאום באמצע החיים, באמצע החגיגות, באמצע ההופעות, הגיעה מגפת קורונה, חיים השתנו.

סגר הוטל על אזרחי המדינה, עסקים נסגרו, התקהלויות נאסרו, כל האירועים בוטלו, ואלה מבטיחים לנו שיחזרו לאחר המגיפה.

אך למיטב הבנתי יחזרו אחרונים בתור. מה שאומר שיקח עוד זמן רב עד שאוכל לחזור להופיע והוטל עלינו האמנים להמשיך לעצור את אשר אהבנו כל כך.

התכנסנו בביתנו, התכנסנו בליבנו, הוטלו עלינו איסורים והגבלות תנועה, הוטלו עלינו חיים איטיים יותר, ענווים יותר וערכיים יותר.. אנשים סגורים בבתיהם , מבלים שעות על גבי שעות עם ילידהם, דבר שלא היה בשיגרה בחיים "הקודמים" בגלל אותו מירוץ ורדיפה אחר הכסף והקריירה. אני מוכרחה להגיד שכל אלה היו חלק ממני מאז ומתמיד.
מקומות עבודה נסגרו, ישנם אשר יצאו לחופש זמני, ישנם אשר עובדים מהבית, ישנם אשר סגרו עסקים ויש אותנו האמנים אשר לקחו מאיתנו את אשר "מחזיק אותנו חיים".. הבמה.
מעולם לא דמיינתי (כמו כולנו) שתגיע תקופה הזויה שכזו, שיגיעו ימים שימנעו מאיתנו האמנים לעמוד על במה ולעשות את שבנפשינו.
אך הנה היא הגיעה, תקופה קשה מעין כמוה לי ולכל האמנים אשר חיים מעבודתם תרתי משמע..
וכשאני אומרת במה, אני מתכוונת אליכם הקבל, אליכם האנשים אשר יושבים מולנו בהופעות ומקבלים את אשר אנחנו אמני המוזיקה נותנים, שמחה ואותו רגש אשר אותו אפשר לקבל דרך מוזיקה.
תמיד ידעתי כמה אני אוהבת את העבודה שלי בתור זמרת מנחה ערבי שירה בציבור באירועים.
כמה אוהבת לשיר, לרקוד, להופיע, לשמוח ולשמח.
כמה האנרגיות האלה של אירוע, עמידה על במה נותנות חיים. אני חיית במה. אך הנה היא הגיעה, קורונה, נגיף מדבק אשר הרחיק אותנו אחד מהשני פיזית, אך אולי קרב אותנו לאמת.

תקופה קשה מעין כמוה לי ולכל האמנים אשר חיים מעבודתם תרתי משמע..

הופעות שירה בציבור

כזה הוא המצב בחודשיים האחרונים, קורונה והופעות לא הולכים יחד, אין אירועים, אין ימי הולדת, מסיבות וחגיגות, לא מעט אמנים משדרים שידורים חיים ב"זום" ומופיעים במדיה, אני מודה שגם אני ניסיתי זאת, אך אגיד את האמת, לא הצלחתי לעשות זאת מהסיבה הפשוטה והאמיתית שלי, אני חייבת לראות את הקהל מול עיניי, אתם האורחים אשר ממלאים את האולמות בהופעות שלי נותנים לי ומעבירים אליי את האנרגיות חזרה, ובטח ובטח כשמדובר בארועי שירה בציבור שאתם הציבור לוקח חלק כל כך פעיל בערב, שאתם שרים, שאתם רוקדים שאתם נוכחים.
לא הצלחתי לשבת מול מסך מחשב "מת" ולשיר באותה רמה ואהבה אשר אני מרגישה באירוע "חי". לכן וויתרתי על "שידור חי" בפייסבוק אני ממשיכה ומקווה שנחזור לימים הטובים בהם נוכל לשוב לבמה, לשוב לשיר, לשוב לשמוח ולחגוג.
אז כן, אלו ימים שלא דמיינתי ולו בחלומות שיגיעו, אך הם הגיעו ובטוח שגם יחלפו, אך מוכרחה לציין שעם כל העצבות שבדבר, הרגשתי יותר כמה שאני אוהבת וכמה שאני זקוקה לעבודה שלי, ובעצם כמה שהיא בדמי ובנשמתי כמו לכולנו, האמנים.
מאחלת לי ולכל האמנים לחזור במהרה לבמות ולאמנות אשר היא נשמתם, ומקווה שנוכל לחגוג יחדיו ערבי שירה בציבור וריקודים.